מהי שקיעה מבחינה הלכתית

שקיעת החמה היא הרגע שבו מרכז גלגל השמש יורד אל מתחת לקו האופק הנראה. בהלכה זהו אחד הזמנים המכריעים של היום: בו מסתיים זמן תפילת מנחה, ובו מתחיל "בין השמשות" — פרק הזמן שבין יום ולילה שדינו ספק. מרגע השקיעה ואילך כבר אסור להתחיל מלאכה בערב שבת, ולכן זמן הדלקת נרות נקבע מספר דקות לפניו.

חשוב להבחין בין "שקיעה" (סוף היום הוודאי) לבין "צאת הכוכבים" (תחילת הלילה הוודאי). הזמן שביניהם הוא בין השמשות, שלגביו נחלקו הראשונים אם הוא יום או לילה, ועל כן נוהגים בו לחומרה לשני הכיוונים.

איך השקיעה משפיעה על הדלקת נרות וצום

מכיוון שאת השבת מקבלים מבעוד יום, נהוג להדליק נרות כ-18 עד 40 דקות לפני השקיעה, כשמספר הדקות המדויק תלוי במנהג העיר. בתעניות שמסתיימות בלילה, השקיעה היא נקודת הייחוס שממנה מודדים את צאת הכוכבים שבו מותר לאכול.

השקיעה משתנה מעיר לעיר ומיום ליום: היא תלויה בקו האורך, בעונה, ובמידה מסוימת גם בגובה המקום מעל פני הים — ככל שהמקום גבוה יותר, רואים את השמש שוקעת מעט מאוחר יותר. לכן יש להסתמך על זמן השקיעה המחושב למיקום המדויק, ולא על זמן ארצי כללי.