מדריכים

הדלקת נרות שבת היא מצווה מדברי חכמים לכבוד שבת ולשלום בית, שמדליקים אותה לפני שקיעת החמה של ערב שבת. עיקר החיוב מוטל על האישה, ובמקום שאין אישה - הבעל מדליק.

תוספת שבת היא המצווה להוסיף זמן של חול אל הקודש - גם בערב שבת לפני השקיעה וגם במוצאי שבת לאחר צאת הכוכבים. השבת מתחילה ומסתיימת מעט לפני ואחרי הזמן הקלנדרי.

הבדלה היא המצווה להבדיל בין קודש לחול במוצאי שבת ויום טוב, על ידי אמירת ברכת אתה חוננתנו בתפילת ערבית ואחר כך סדר הבדלה על כוס יין עם בשמים ונר.

ספירת העומר היא מצוה מן התורה לספור 49 ימים מליל ב׳ של פסח עד ערב חג השבועות, כפי שנאמר בויקרא כ״ג ט״ו-ט״ז: וספרתם לכם ממחרת השבת.

קידוש לבנה היא ברכה הנאמרת פעם בחודש על חידוש הירח, בה מודים לבורא על חוקי הטבע ומחזור הזמן, ונאמרת בלילות הראשונים של החודש העברי כשהירח נראה לעין.

ברכת החמה היא ברכה הנאמרת אחת ל-28 שנה ביום רביעי בבוקר, כאשר על פי חישוב מחזור החמה של שמואל השמש חוזרת לעמוד באותה נקודה ובאותו יום ושעה שבהם נתלתה ברקיע במעשה בראשית.

בדיקת חמץ היא מצוות חכמים שבה בודקים בליל 14 ניסן לאור הנר את כל המקומות שבהם רגילים להכניס חמץ, ואחריה אומרים את נוסח ביטול החמץ "כל חמירא" כדי להפקיר את החמץ שלא נמצא בבדיקה.

משיכיר הוא הרגע שבו האור בבוקר מספיק כדי להכיר חבר רגיל ממרחק של 4 אמות, ומכאן הזמן המוקדם להנחת תפילין, עטיפת ציצית ואמירת ברכותיהן.

תפילת ותיקין היא תפילת שחרית המכוונת כך שתחילת תפילת העמידה תהיה בדיוק ברגע הנץ החמה, על פי שיטת הוותיקין שהיו מסיימים את קריאת שמע עם הזריחה כדי לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל עם זריחת השמש.

עלות השחר הוא הרגע שבו האור הראשון של היום נראה במזרח, והוא הזמן שממנו מתחיל היום ההלכתי לעניינים רבים כגון תחילת צום ותחילת זמן מצוות התלויות ביום.

בין השמשות הוא פרק הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, שמעמדו ההלכתי הוא ספק יום ספק לילה - ספיקא דיומא - ולכן מחמירים בו לחומרי שני הצדדים.

שעה זמנית היא 1/12 מאורך היום ההלכתי, ולכן אורכה משתנה לפי העונה - בקיץ ארוכה יותר ובחורף קצרה יותר. כל זמני היום התלויים בשעות (כגון סוף זמן ק״ש ותפילה) מחושבים על בסיסה.

ארבע התעניות הן צומות ציבור שתיקנו הנביאים והחכמים זכר לחורבן בית המקדש: 17 בתמוז, 9 באב, צום גדליה ו-10 בטבת. בנוסף נוהג גם צום תענית אסתר ב-13 באדר זכר לתעניות בימי המן.