הגדרת הזמן ומקורו

המקור לזמן משיכיר הוא במשנה במסכת ברכות פרק א משנה ב, העוסקת בזמן קריאת שמע של שחרית. במשנה מובאת מחלוקת תנאים מאיזה זמן ניתן לקרוא קריאת שמע, ושם מופיעה הגדרת רבי אליעזר - "משיכיר בין תכלת ללבן". הגמרא בברכות ט ע״ב מרחיבה ומביאה הגדרות נוספות, ובהן "משיכיר בין תכלת לכרתי" ו"כדי שיכיר את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק 4 אמות".

ההגדרה המעשית המקובלת בפוסקים היא ההגדרה האחרונה - הזמן שבו אדם יכול להכיר חבר מוכר לו במידת היכרות בינונית, מרחק של 4 אמות (בערך 2 מטרים). זהו מבחן חזותי שתלוי בעוצמת אור הדמדומים שלפני הנץ החמה.

משיכיר בדקות - שיטת המשנה ברורה

המשנה ברורה (סימן נ״ח ס״ק י׳) דן בזמן זה ומקבל את הערכת הראשונים שמשיכיר חל בערך כשעה לפני הנץ החמה לפי שעות זמניות, אך למעשה רוב הפוסקים האחרונים בארץ ישראל נוהגים לחשבו כ-50 דקות לפני הנץ החמה. ההפרש הזה מבטא את התוספת של אור היום ככל שמתקרבים לזריחה.

הערוך השולחן (אורח חיים סימן י״ח) מקצר עוד יותר ומציע כ-40-45 דקות לפני הנץ. הרב משה פיינשטיין נקט בארצות הברית הערכה של 35-40 דקות, אך בארץ ישראל - הקרובה יותר לקו המשווה - הערך המקובל הוא 50 דקות לפני הנץ.

חישוב לפי מעלות שקיעה

החישוב המודרני המדויק יותר מבוסס על זווית השמש מתחת לאופק (solar depression), שכן תאורת הדמדומים תלויה בזווית השמש ולא במספר הדקות הקבוע. בשיטה זו זמן משיכיר נחשב כאשר השמש נמצאת 11.5° מתחת לאופק - זוהי שיטת ברירת המחדל ברוב לוחות הזמנים, ובהם hebcal.com.

יש גם שיטת "משיכיר מחמיר" - 10.2° מתחת לאופק - המאחרת מעט את הזמן ומקובלת על מי שרוצים להחמיר ולהמתין שיהיה אור מספיק בוודאות. הטווח המקובל בפוסקים נע בין 10.2° ל-11.5°, ויש דעות מקלות נוספות הנוקטות 11° או אף פחות. בארץ ישראל, החישוב לפי 11.5° נותן תוצאה הקרובה מאוד ל-50 דקות לפני הנץ סביב ימי השוויון.

המצוות התלויות במשיכיר

המצווה המעשית העיקרית התלויה במשיכיר היא הזמן המוקדם להנחת תפילין ועטיפת טלית עם ברכה. השולחן ערוך (אורח חיים י״ח, ג) פוסק שאסור לברך על ציצית בלילה, ומשיכיר הוא הזמן המוקדם שמותר לברך עליה. כך גם בתפילין (אורח חיים ל, א-ג) - אף שמעיקר הדין מצוות תפילין מתחילה רק מהנץ החמה, נהוג להקל ולהניחן עם ברכה כבר ממשיכיר במקרה של דחק או למי שיוצא לדרך.

לדעת רבי אליעזר במשנה, גם זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל ממשיכיר. אמנם להלכה פוסקים כדעת חכמים שזמן קריאת שמע מתחיל מהנץ החמה (לכתחילה) או מעלות השחר (בדיעבד), אך יש הסוברים שמי שקרא קריאת שמע ממשיכיר יצא ידי חובה דאורייתא.

ההבדל בין משיכיר לעלות השחר

טעות נפוצה היא לבלבל בין משיכיר לעלות השחר, אך מדובר בשני זמנים נפרדים לחלוטין. עלות השחר הוא הזמן המוקדם יותר - הרגע הראשון שבו מתחילה לבצבץ קרן אור במזרח, כשהשמש בערך 16.1° מתחת לאופק. משיכיר חל מאוחר יותר, כאשר האור כבר חזק מספיק כדי להבחין בפנים מוכרות מ-4 אמות.

מבחינה מעשית, ההפרש בין שני הזמנים הוא בערך 30-40 דקות. עלות השחר הוא הזמן הקובע לדינים שונים כמו תחילת הצום בתעניות, איסור אכילה לפני התפילה ויציאת ידי חובת אכילה ראשונה. משיכיר, לעומת זאת, רלוונטי בעיקר לדיני הנחת תפילין, ציצית והתחלת התפילה.

שינויים עונתיים בזמן משיכיר

כיוון שמשיכיר נקבע לפי זווית השמש מתחת לאופק (ולא לפי שעון אחיד), הזמן המדויק משתנה לאורך השנה. בקיץ, כשהשמש זורחת בזווית גבוהה יותר, הדמדומים נמשכים זמן רב יותר - וכך גם משיכיר יחול מוקדם יותר ביחס לזריחה. בחורף ההפך, אך בארץ ישראל, הקרובה לקו המשווה, ההפרשים העונתיים קטנים יחסית.

בפועל, בארץ ישראל סביב 50 דקות לפני הנץ החמה במשך כל השנה הוא קירוב טוב, עם סטיות של דקות בודדות בלבד. במדינות צפוניות יותר ההפרשים גדולים בהרבה, ולכן שם דווקא חשוב יותר להשתמש בחישוב לפי מעלות ולא בקירוב הקבוע של 50 דקות.

הלכה למעשה - מה לבחור?

בארץ ישראל, רוב לוחות הזמנים והפוסקים מציינים את משיכיר לפי שיטת ה-50 דקות לפני הנץ החמה, או לפי 11.5° מתחת לאופק - שתיהן נותנות תוצאה דומה מאוד. מי שרוצה להחמיר יכול להמתין עד משיכיר מחמיר (10.2°), שמאחר את הזמן בכמה דקות.

חשוב להדגיש - מי שאינו לחוץ בזמן, עדיף שיניח תפילין רק לאחר הנץ החמה, שכן זהו הזמן הלכתחילה לפי השולחן ערוך. משיכיר מיועד למקרים של צורך - יציאה לדרך, תפילה במניין מוקדם, או פועלים שצריכים להתחיל לעבוד בשעה מוקדמת. בכל מקרה, אסור להניח תפילין עם ברכה לפני זמן משיכיר.