מקור הדין ונוסח הברכה

מקור ברכת החמה הוא במסכת ברכות דף נ״ט ע״ב. הגמרא קובעת: ״הרואה חמה בתקופתה - אומר ברוך עושה מעשה בראשית״. אביי מבאר שתקופה זו אינה התקופה השנתית הרגילה, אלא רגע מיוחד החוזר אחת לעשרים ושמונה שנה, כאשר תקופת ניסן נופלת בתחילת ליל רביעי - בדיוק היום והשעה שבהם נתלו המאורות במעשה בראשית.

נוסח הברכה הוא: ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית״. הברכה נפסקה להלכה בטור ובשולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ט סעיף ב׳, ומשם נשתלשלה לכל הפוסקים. רבים מצרפים לאמירת הברכה גם פרקי תהילים (קמ״ח, י״ט, קכ״א), פרק ״הללויה הללו את ה׳ מן השמים״, ופסוקי הלל ושבח על מאורות הבריאה.

מחזור החמה הגדול - 28 שנה

יסוד החישוב הוא שיטת שמואל בגמרא, שאורך שנת החמה הוא 365 יום ושש שעות (365.25 יום). שנה כזו ארוכה מ-52 שבועות שלמים בדיוק יום אחד ושש שעות, ולכן תקופת ניסן בכל שנה ושנה נדחית ברבע יום וברבע יום ביחס ליום ולשעת השבוע שלה בשנה הקודמת.

מאחר שיש שבעה ימים בשבוע וארבע ״רבעי יום״ בכל יום, צריך לכפול 7 על 4 ולקבל מחזור של 28 שנה - שאחריו תקופת ניסן חוזרת לאותו יום בשבוע ולאותה שעה ביום שבה הייתה במחזור הקודם. מחזור זה נקרא ״מחזור גדול״ או ״מחזור החמה״, וברגע שתקופת ניסן נופלת שוב בתחילת ליל רביעי - אותו לילה שבו לפי המסורת נתלו המאורות ברקיע - מברכים ביום רביעי שלמחרת בבוקר על השמש הנראית.

מחלוקת הרמב״ם וחישוב רב אדא

בחישוב אורך שנת החמה נחלקו אמוראים. שמואל נקט שנה של 365 יום ושש שעות (365.25), והוא היסוד למחזור 28 השנים שלפיו אנו מברכים ברכת החמה. רב אדא בר אהבה נקט שנה קצרה יותר של כ-365 יום, 5 שעות, 55 דקות ו-25 שניות, שהיא מדויקת יותר מבחינה אסטרונומית וקרובה לאורך השנה הטרופית האמיתית.

הרמב״ם בהלכות קידוש החודש פרק ט׳ - י׳ קובע שלעיבור השנים והלוח העברי משתמשים בחישובו של רב אדא, אך לברכת החמה נפסק להלכה כשמואל. הסיבה היא שהברכה אינה תלויה בדיוק האסטרונומי של מיקום השמש בפועל, אלא בסימן זיכרון על מעשה בראשית לפי המסורת התלמודית. לכן גם אם בפועל השמש אינה באותה נקודה ממש שהייתה בה לפני 28 שנה, אנו מברכים על המחזור הסמלי שמסר לנו שמואל.

מתי הברכה הבאה - 5797 / 8 באפריל 2037

הפעם האחרונה שבה נאמרה ברכת החמה הייתה ביום רביעי, י״ד בניסן ה׳תשס״ט, ערב פסח, 8 באפריל 2009. עיתוי זה היה מיוחד ונדיר במיוחד שכן הוא חל בערב פסח, מה שגרם להלכות מורכבות הנוגעות לסדר היום בין בדיקת חמץ, תענית בכורות, ברכת החמה והכנות לסדר.

הפעם הבאה שתיאמר ברכת החמה תהיה ביום רביעי, כ״ג בניסן ה׳תשצ״ז, 8 באפריל 2037. החישוב פשוט: מוסיפים 28 שנה ל-2009 ומקבלים 2037, ובלוח העברי 5769 ועוד 28 שווה 5797. במחזור שלאחר מכן הברכה תיאמר בשנת 5825 (אפריל 2065), וכן הלאה כל 28 שנה.

זמן הברכה - יום רביעי בבוקר

הברכה נאמרת דווקא ביום רביעי בבוקר, מאחר שלפי המסורת המאורות נתלו ברקיע ביום הרביעי לבריאת העולם, כמו שכתוב ״ויהי מאורות ברקיע השמים״ - וזה היה ביום רביעי. כאשר תקופת ניסן חוזרת לתחילת ליל רביעי, אנו ממתינים לבוקר רביעי כדי לראות את השמש בפועל ולברך עליה.

לכתחילה יש לברך מיד לאחר הנץ החמה ובמסגרת שלוש השעות הזמניות הראשונות של היום, כדעת המגן אברהם והלבוש בשולחן ערוך סימן רכ״ט. בדיעבד, אם לא הספיקו לברך עד אז, מותר לברך בשם ומלכות עד חצות היום. אחרי חצות נחלקו הפוסקים, ויש שמברכים בלי שם ומלכות.

מנהגי הברכה - מניין, חוץ ושמש נראית

נהוג לאומרה ברוב עם, כפי שנפסק ברמ״א בשם הראשונים: ״ברוב עם הדרת מלך״. במקומות רבים מתקבצים אלפי אנשים בכיכרות ובחצרות בתי הכנסת מיד אחרי תפילת שחרית, יוצאים החוצה ומברכים יחד מול השמש הנראית. נוהגים לומר לפני הברכה ואחריה פרקי תהילים נבחרים: ״הללויה הללו את ה׳ מן השמים״ (תהילים קמ״ח), ״השמים מספרים כבוד אל״ (תהילים י״ט), ופסוקי הלל וזמירות.

לעניין ראיית השמש בפועל - יש לראות את גוף השמש או לפחות את אורה הברור, ולא די בשמים מעוננים שאינם מאפשרים לזהות את מיקומה. אם ביום הברכה השמים מעוננים לחלוטין, יש פוסקים שכתבו להמתין שעה או שעתיים אולי יתפזרו העננים, ואם לא ניתן לראות את השמש בפועל לא מברכים בשם ומלכות. בערים מסוימות נדחית הברכה ליום שלמחרת רק אם בכלל אפשר, אך פוסקים רבים סוברים שאת ברכת החמה אומרים רק ברביעי הקבוע ולא נדחית ליום אחר.