מהי מצוות הדלקת נרות שבת?
הדלקת נרות שבת היא תקנת חכמים שנועדה לשלושה דברים: כבוד שבת (שיהיה אור בסעודה), עונג שבת (שלא יאכלו בחושך) ושלום בית (שלא ייכשלו בני הבית בכלים). המקור לחיוב מובא במשנה (שבת ב, ו) ובשולחן ערוך אורח חיים סימן רס״ג.
מדליקים לכל הפחות שני נרות, כנגד שתי הלשונות שבהן נצטווינו על השבת בעשרת הדברות: "זכור" (שמות כ) ו"שמור" (דברים ה). יש נשים שנהגו להוסיף נר לכל אחד מילדיהן, ויש שמדליקות שבעה נרות כנגד ימי השבוע. המנהג המקובל ברוב הבתים הוא שני נרות.
מקום ההדלקה הוא במקום שבו אוכלים את סעודת ליל שבת, כי כל מטרת ההדלקה היא ליהנות מהאור בשעת הסעודה. אם מדליקים בחדר אחד ואוכלים בחדר אחר, יש בעיה הלכתית של ברכה לבטלה לדעת חלק מהפוסקים.
מי חייב בהדלקת נרות - אישה או איש?
עיקר החיוב מוטל על שני בני הזוג כאחד, אך חכמים תיקנו שהאישה היא זו שתדליק בפועל - מפני שהיא מצויה בבית ועוסקת בצרכי הסעודה, וגם מטעם של תיקון חטא חוה (כפי שמובא במדרש). בבית שאין בו אישה, או כשהאישה אינה יכולה להדליק (חולה, יולדת, נסיעה), הבעל חייב להדליק בעצמו ולברך.
בחור רווק הגר לבדו, או איש שאשתו אינה בבית, מדליק נרות שבת ומברך כרגיל. אין זה "מצוות נשים" בלעדית - זו מצווה המוטלת על הבית, והאישה היא רק השליחה הקבועה לקיומה. גם אורח שאוכל בבית בעלי הבית ואין שם מי שידליק עבורו - יכול להיות שיתחייב להדליק במקומו, ויש לשאול שאלת חכם.
מתי מדליקים? 18 דקות ומנהגי המקום
הזמן המקובל ברוב המקומות בעולם הוא 18 דקות לפני השקיעה. מקור הזמן הזה הוא בתוספת שבת - תוספת קצרה של זמן חול אל הקודש, כפי שמדגיש המשנה ברורה (סימן רס״א ס״ק כ״ג): "אשרי המוסיף 20 או 30 דקות לפני השקיעה, שיצא ידי חובת מצווה דאורייתא לכל הדעות". 18 דקות נחשבות לזמן המינימלי לתוספת שבת.
במקומות מסוימים בארץ ישראל קבעו מנהג קדום של תוספת ארוכה יותר - בעיקר בערים שיש בהן הרים גבוהים מסביב, שמטילים צל על העיר ומקדימים את החושך בעיני הצופה. כך נוצר ספק מתי באמת השקיעה ההלכתית, וקבעו זמן מוקדם יותר כדי לצאת מידי כל ספק. בירושלים מנהג ותיק להדליק 40 דקות לפני השקיעה, מנהג שאף עבר לערים שנוסדו על ידי יוצאי ירושלים (כמו פתח תקווה).
בצפת המנהג הרשמי הוא 30 דקות לפני השקיעה (יש קהילות שנוהגות 40 דקות), בחיפה ובזכרון יעקב 30 דקות, ובתל אביב ובמרכז הארץ 18 דקות כפי הסטנדרט העולמי. בקרני שומרון נהוג 22 דקות, על אף הגובה ההררי - הקהילה קבעה זאת על דעת הרבנים המקומיים, ואין צורך להוסיף לפי מספר המטרים מעל פני הים אלא ללכת לפי המנהג המפורש.
נוסח הברכה - אשכנזים מול ספרדים
נוסח הברכה זהה בכל הקהילות: "ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת". ההבדל בין הקהילות הוא בסדר - מתי מברכים, לפני ההדלקה או אחריה.
מנהג ספרד (וכן יוצאי עדות המזרח): מברכים תחילה ואחר כך מדליקים, כפי הכלל הקבוע בכל המצוות - "עובר לעשייתן". לדעת הפוסקים הספרדים (ובראשם מרן רבי עובדיה יוסף זצ״ל), האישה אינה מקבלת את השבת בעצם הברכה, ולכן יכולה לברך לפני ולהדליק אחר כך כרגיל, בלי חשש מלאכה אסורה.
מנהג אשכנז: מדליקים תחילה, מכסים את העיניים בידיים כדי שלא ליהנות מהאור עד אחרי הברכה, מברכים, ואז מסירים את הידיים ומסתכלים בנרות. הסיבה היא שלדעת הפוסקים האשכנזים האישה מקבלת עליה שבת ברגע שמברכת על הנרות, ואם היא תברך תחילה - לא תוכל אחר כך להדליק (כי כבר נכנסה לשבת). לכן הופכים את הסדר ומכסים את העיניים כדי לקיים את העיקרון של "עובר לעשייתן" באופן מסוים.
מה אם איחרתי? איסור הדלקה אחרי השקיעה
אישה שלא הספיקה להדליק לפני זמן הדלקת הנרות אך עדיין לפני השקיעה - מדליקה מיד בלי להתעכב, ויש שיאמרו שלא תברך אם עברה את הזמן הרשמי שנקבע בלוח. במקרה כזה, יש לשאול רב מקומי לפי המנהג. הבעל יכול להדליק עד שעת השקיעה ממש (לא רק עד הזמן שבלוח).
אחרי השקיעה אסור בהחלט להדליק נרות - זוהי מלאכת מבעיר מהתורה, אחת מל״ט אבות מלאכה. אישה שהדליקה בשוגג אחרי השקיעה נחשבת כחילול שבת בשוגג, וכבר אמרו חכמים שבדורות הראשונים נשים כאלה היו חייבות חטאת. בימינו אין קרבן חטאת, אך יש להחמיר ולהיזהר מאוד שלא להגיע למצב כזה - מוטב להדליק מוקדם מדי מאשר לאחר רגע אחד.
אם קרה והגיע זמן השקיעה והנרות לא הודלקו, אסור לבקש מיהודי אחר להדליק (זה אמירה לישראל, איסור גמור) ואסור להדליק בעצמך. הבית יישאר ללא נרות שבת בערב הזה, אך מתוך החזרה הזו יש לקבל על עצמך לדקדק בשבוע הבא.
נרות יום טוב - הבדלים מרכזיים
בערב יום טוב (ראש השנה, סוכות, פסח, שבועות) מדליקים נרות בדומה לערב שבת, אך נוסח הברכה שונה: "להדליק נר של יום טוב". אם יום טוב חל בערב שבת והשבת ממשיכה - נוסח הברכה הוא "להדליק נר של שבת ושל יום טוב".
הבדל עיקרי הלכתי: ביום טוב מותר להדליק אש מאש קיימת (העברה מנר דולק), אך אסור ליצור אש חדשה (גפרור, מצית). לכן ביום טוב חייבים להשאיר נר נשמה דולק מערב יום טוב כדי שיהיה ממה להעביר אש בהדלקת הנרות. מנהג רוב הספרדים לברך על נרות יום טוב לפני ההדלקה (כמו בשבת לשיטתם), והאשכנזים נהגו להדליק תחילה ולברך אחר כך - אם כי יש פוסקים אשכנזים שהקלו לברך תחילה ביום טוב כיוון שאין כאן בעיית קבלת יום טוב במלאכה.
ביום טוב שני של גלויות, וכן בליל שני של ראש השנה, מדליקים נרות מאש קיימת רק אחרי צאת הכוכבים של היום הראשון - לא לפני, כדי שלא להכין מיום טוב לחבירו.