מהי הבדלה ומה מקורה
הבדלה היא מצווה להבדיל בפה בין קדושת השבת לימי החול, ויסודה במסכת ברכות (דף ל״ג ע״א) שאומרת שאנשי כנסת הגדולה תיקנו ברכה והבדלה לישראל. הגמרא במסכת פסחים (דף ק״ו ע״א) למדה את החיוב מהפסוק זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין בכניסתו וביציאתו. מכאן שיש חיוב לקדש על היין בכניסת השבת ולהבדיל על היין ביציאתה.
ההבדלה נאמרת בשני מקומות: ראשית בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת בברכת אתה חונן, מוסיפים את הנוסח אתה חוננתנו לפני ברוך אתה ה׳ חונן הדעת. שנית, אחרי התפילה, מבדילים על כוס יין בבית עם בשמים ונר. ההבדלה שבתפילה מתירה למעשה את עשיית המלאכה, אך עדיין אסור לאכול ולשתות עד שיבדיל גם על הכוס.
הלכות הבדלה מסודרות בשולחן ערוך אורח חיים סימן רצ״ו עד סימן רצ״ט: סימן רצ״ו עוסק בעצם ההבדלה ובסדר הברכות, סימן רצ״ז בבשמים, סימן רצ״ח בנר, וסימן רצ״ט באיסור אכילה ומלאכה לפני הבדלה.
סדר ארבע הברכות - יבנ״ה
סדר ההבדלה על הכוס מסומן בראשי תיבות יבנ״ה: יין, בשמים, נר, הבדלה. ארבע הברכות הן בורא פרי הגפן על היין, בורא מיני בשמים על הבשמים, בורא מאורי האש על הנר, ולבסוף ברכת המבדיל בין קודש לחול שחותמת המבדיל בין קודש לחול.
שתי הברכות העיקריות מבחינה הלכתית הן ברכת היין וברכת המבדיל - מי שלא אמר אותן לא יצא ידי חובת הבדלה. ברכות הבשמים והנר הן תוספת שתיקנו חכמים, ואם אין בשמים או נר אפשר להבדיל בלעדיהם בלי לבטל את עיקר המצווה.
בנוסח האשכנזי פותחים בפסוקי הנה אל ישועתי מספרי ישעיהו, תהילים ואסתר. בנוסח הספרדי פותחים בראשון לציון ובפסוקים העוסקים באור והצלחה. ההבדל בין הנוסחים הוא בפתיחה בלבד, וסדר ארבע הברכות עצמו זהה בכל העדות.
מתי הזמן הנכון להבדיל - צאת הכוכבים
אין מבדילים מיד עם השקיעה. הזמן הנכון להבדלה הוא צאת הכוכבים - הרגע שבו נראים שלושה כוכבים בינוניים בשמים, ואז ודאי לילה. עד אותו זמן יש ספק אם עדיין יום או כבר לילה, וזה הזמן הנקרא בין השמשות שעליו ממשיך להחיל את קדושת השבת מספק.
בלוחות זמנים מודרניים בארץ ישראל המנהג הרווח הוא לחשב צאת הכוכבים לפי 8.5 מעלות מתחת לאופק, כפי שקבע הרב טוקצ׳ינסקי בלוח ארץ ישראל. בפועל מדובר על 30 עד 40 דקות אחרי השקיעה, תלוי בעונת השנה - בקיץ הפער ארוך יותר ובחורף קצר יותר.
יש המחמירים להמתין 72 דקות אחרי השקיעה לפי שיטת רבנו תם, שסובר שיש שתי שקיעות והלילה ההלכתי מתחיל רק אחרי 72 דקות. מנהג זה רווח בקרב חסידים וחלק מהאשכנזים, וכן בהוראת מרן הבן איש חי ומקובלי ירושלים. שאר העדות בארץ ישראל סומכות על שיטת הגאונים והגר״א של 8.5 מעלות.
הבשמים והנשמה היתרה
מברכים על הבשמים בורא מיני בשמים. הטעם המובא בראשונים ובמשנה ברורה (סימן רצ״ז) הוא שבמוצאי שבת מסתלקת מהאדם הנשמה היתרה שניתנה לו בשבת, והנפש כואבת על אבדן הקדושה. ריח הבשמים מיישב ומשיב את הנפש מהצער הזה.
בקהילות אשכנז נהגו להריח ציפורן וקנמון, ובקהילות הספרדים והמזרח רגילים להשתמש בעלי הדס ובצמחי בושם רעננים. אין הקפדה הלכתית על סוג הבשמים, ובלבד שיהיה להם ריח טוב שמברכים עליו בורא מיני בשמים.
אישה בנידתה אוחזת בבשמים אך נמנעת מללעוס מהיין, ויש מנהגים שאינם נותנים יין הבדלה לנשים גם בשאר ימים. הציפורן והבשמים מועברים בין כל בני הבית כדי שכולם יריחו ויתעוררו מהפסקת השבת.
הנר והאבוקה
מברכים על הנר בורא מאורי האש. ברכה זו תוקנה לזכר האש שגילה אדם הראשון במוצאי שבת בראשית, כשהקיש שתי אבנים זו בזו והוציא אש - לא נשתמשו בנרות במשך כל השבת הראשונה כי השבת התחילה בערב שישי בעולם הראשון. שולחן ערוך (סימן רצ״ח) מורה שלכתחילה צריך להשתמש באבוקה, היינו שני פתילים דולקים יחד או יותר.
אם אין נר הבדלה רגיל עם שני פתילים, אפשר לקרב שני נרות נפרדים ולחבר את להבותיהם, ובכך נחשב לאבוקה. בהבדלה מסתכלים בציפורניים לאור הנר כדי שיהיה ניכר ונהנה מהאור - שאסור לברך על אש שאין נהנים מאורה.
כשאין נר כלל, מבדילים בלי הברכה הזאת ולא מעכב את המצווה. בליל יום הכיפורים שחל בחול מברכים על נר ששבת, היינו נר שדלק כל היום, ואין מצריכים אבוקה כי הברכה שם שונה במעט במשמעותה.
יקנה״ז - יום טוב שחל במוצאי שבת
כשיום טוב חל במוצאי שבת, מצרפים את הקידוש של החג עם ההבדלה לסדר אחד שמסומן בראשי תיבות יקנה״ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן (שהחיינו). מוזגים כוס אחת ומברכים עליה את חמש הברכות בסדר הזה.
בהבדלה של יקנה״ז אין מברכים על בשמים, מפני שהיום טוב הנכנס משמש כתחליף לנשמה היתרה - יש בו קדושה ונשמה יתרה משלו. גם הברכה על הנר שונה במשמעותה: רק מסתכלים בנרות החג שכבר דולקים על השולחן ולא מקרבים אבוקה. סיום ברכת המבדיל הוא המבדיל בין קודש לקודש, ולא בין קודש לחול, מפני שעוברים מקדושת שבת לקדושת יום טוב.
כשמוצאי יום טוב חל בחול רגיל (ולא במוצאי שבת), מבדילים רק על היין בלי בשמים ובלי נר, ומברכים את ברכת המבדיל בלבד עם נוסח של בין קודש לחול - וזה מובא בשולחן ערוך סימן תצ״א העוסק בהבדלה במוצאי יום טוב.
מי חייב, איסורים לפני הבדלה, וזמן תשלומין
הגברים חייבים בהבדלה מן הדין, ועליהם להבדיל בעצמם או לשמוע ממי שמבדיל ולכוון לצאת ידי חובה. בנשים נחלקו הפוסקים אם החיוב מהתורה או מדרבנן - השולחן ערוך כותב שאישה חייבת בהבדלה, אך הרמ״א מביא את מנהג אשכנז שנשים אינן מבדילות לעצמן אלא שומעות מהבעל. ילדים שהגיעו לחינוך מתרגלים לשמוע את ההבדלה ולענות אמן.
מסוף השבת ועד שיבדיל בפה אסור לאכול ולשתות, חוץ ממים. מי שכבר אמר אתה חוננתנו בתפילה מותר לו לעשות מלאכה, אך עדיין אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס. הכוס צריכה להיות שלמה (כוס פגום פסול אם נשתה ממנו לפני ההבדלה), ולא שותים ממנה עד אחרי ברכת המבדיל.
מי ששכח להבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל על היין כל יום ראשון, יום שני ויום שלישי - שלושת הימים הראשונים של השבוע נחשבים שייכים לשבת שעברה (מוצאי שבת). בתשלומין אלה מבדילים רק על היין בלי בשמים ובלי נר, מפני שהבשמים והנר נתקנו רק למוצאי שבת עצמו. אחרי שקיעת יום שלישי כבר אי אפשר להשלים את ההבדלה.
סעודת מלווה מלכה
אחרי הבדלה נהגו לערוך סעודה רביעית הנקראת מלווה מלכה, שעניינה ללוות את שבת המלכה ביציאתה. השולחן ערוך (סימן ש׳) מביא שמצווה לסדר את שולחנו במוצאי שבת אפילו אם אינו זקוק אלא לכזית. הסעודה נחשבת לסגולה ומקור ברכה, ויש המחמירים לאכול בה פת לחם ממש ולא רק מאפים.
יש המאריכים בסעודת מלווה מלכה עם זמירות ושירי דוד מלך ישראל חי וקיים, ובאחרונים מובא בשם רבי חיים פלאג׳י שהקפיד עליה במיוחד. בפועל המנהג הרווח היום הוא לאכול לפחות מעט עוגה או פירות אחרי ההבדלה כדי להזכיר את עניין הסעודה.