מה הן ארבע התעניות והמקור בנביא
ארבע התעניות הן צומות ציבור שנקבעו זכר לחורבן בית המקדש ולגזירות שאירעו סביבו. מקורן בנבואת זכריה ח׳ י״ט: כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. הגמרא בראש השנה י״ח ע״ב מזהה את ארבעת הצומות: צום הרביעי הוא 17 בתמוז (החודש הרביעי לפי המניין מניסן), צום החמישי הוא 9 באב, צום השביעי הוא צום גדליה ב-3 בתשרי, וצום העשירי הוא 10 בטבת.
בנוסף לארבע התעניות הנזכרות בזכריה, נוהגים כל ישראל לצום גם בתענית אסתר ב-13 באדר, ערב פורים, זכר לתעניות שצמו ישראל בימי המן (רמ״א או״ח תרפ״ו). דיני תחילת וסיום הצום של תענית אסתר זהים לדיני שלושת הצומות הקלים. הלכות ארבעת הצומות מבוארות בשו״ע או״ח סימנים תק״מט עד תק״פ, ובמ״ב על אתר.
זמן התחלת הצום - עלות השחר ולא הנץ ולא חצות
בארבעת הצומות הקלים (17 בתמוז, צום גדליה, 10 בטבת ותענית אסתר) הצום מתחיל בעלות השחר ולא בהנץ החמה ולא בחצות הלילה. כך נפסק בשו״ע או״ח תקס״ד: בכל הצומות הללו אוכלים ושותים בלילה, אלא אם כן ישן שינת קבע. עלות השחר הוא הזמן בו מתחיל אור ראשון של היום, כ-72 דקות זמניות לפני הנץ החמה לפי הגאונים, או לפי 16.1 מעלות מתחת לאופק לפי שיטות אחרות.
מי שקם בלילה לפני עלות השחר ורוצה לאכול או לשתות, צריך להתנות לפני השינה שדעתו לאכול בלילה. בלי תנאי, מי שישן שינת קבע (יותר מחצי שעה) קיבל על עצמו את הצום ואינו יכול לאכול או לשתות גם לפני עלות השחר. זה דין מ״ב סימן תקס״ד ס״ק ו׳, ולמעשה רבים נוהגים להתנות לפני השינה.
תשעה באב שונה לחלוטין: הצום מתחיל בשקיעת החמה של ערב 9 באב (ליל הצום), ולא בעלות השחר. כך עולה מהגמרא בתענית ל׳ ע״א ומהשו״ע או״ח תקנ״ג. הסעודה המפסקת לפני הצום נאכלת בערב 8 באב לפני השקיעה, ומאז ועד צאת הכוכבים של מוצאי 9 באב הצום בתוקפו המלא.
זמן סיום הצום - צאת הכוכבים
כל חמשת הצומות מסתיימים בצאת הכוכבים. בארץ ישראל הזמן המקובל לצאת הכוכבים לעניין סיום צום הוא כ-20 דקות אחרי השקיעה (זמן של 3 כוכבים בינוניים, ידוע גם כ"צאת הכוכבים בינוני"). שיטה מחמירה יותר היא להמתין עד 8.5 מעלות מתחת לאופק, שזו הגדרה אסטרונומית של חשכה ודאית, ובארץ ישראל הזמן הזה הוא כ-25-30 דקות אחרי השקיעה תלוי בעונה.
בלוח זמני ארבע התעניות באתר אנו מציגים את שני הזמנים: צאת הכוכבים בינוני (כ-20 דקות) המקובל ברוב הקהילות בארץ ישראל לסיום צום, ולחומרא יש המחכים לצאת הכוכבים לפי 8.5 מעלות. בחו״ל המנהג הרווח לסיום צום הוא צאת הכוכבים לפי 8.5 מעלות (לעיתים אף לפי ר״ת). מי שקשה לו במיוחד יכול לסמוך בצומות הקלים על הזמן המוקדם, ובתשעה באב נהוג להחמיר ולהמתין יותר.
אחרי תפילת ערבית במוצאי הצום מבדילים על הכוס (רק במוצאי 9 באב, ורק על היין) ושוטפים את הפה בלי לאכול קודם הברכה. בצומות הקלים אין דין הבדלה במוצאי הצום, ופשוט אוכלים ושותים מצאת הכוכבים ואילך.
ההבדל בין הצומות הקלים לתשעה באב
בארבעת הצומות הקלים (17 בתמוז, צום גדליה, 10 בטבת ותענית אסתר) האיסור היחיד מן הדין הוא אכילה ושתיה מעלות השחר עד צאת הכוכבים. רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה מותרים, ויש שנהגו להחמיר בכמה מהם בצנעא. כך פוסק השו״ע באו״ח תק״נ ובמ״ב שם.
תשעה באב חמור הרבה יותר: נוהגים בו חמשה עינויים כיום הכיפורים - אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה - מהשקיעה של ערב 9 באב עד צאת הכוכבים של מוצאי 9 באב, כ-25 שעות. בנוסף אסור בלימוד תורה (חוץ מענייני אבלות וחורבן), שאילת שלום, וישיבה על כסא רגיל עד חצות היום. הדינים מבוארים בשו״ע או״ח תקנ״ד-תקנ״ט.
גם המעמד ההלכתי שונה: 17 בתמוז וצום גדליה ו-10 בטבת הם תקנת נביאים, ויש פוסקים שכאשר אין שמד וצרות הציבור מצומצמות בהן יותר. תשעה באב הוא הצום החמור ביותר, ואין להקל בו אלא בחולה ממש. תענית אסתר היא מנהג קדום (יש מהראשונים שדרשו אותה מ"דברי הצומות וזעקתם" באסתר ט׳ ל״א), והיא הקלה ביותר מבחינת חומרת הדין.
דיני דחיה - מתי הצום נדחה ליום ראשון
אם 17 בתמוז, צום גדליה או 9 באב חלים בשבת, הצום נדחה ליום ראשון. הסיבה: אסור להתענות בשבת (חוץ מיום הכיפורים) משום עונג שבת, ולכן דוחים את הצום ליום ראשון - "תשעה באב נדחה" וכן "17 בתמוז נדחה" וכן "צום גדליה נדחה". כך נפסק ברמב״ם הלכות תעניות פרק ה׳ הלכה ה׳ ובשו״ע או״ח תק״נ ס״ג.
תענית אסתר חלה ב-13 באדר ערב פורים. כשפורים חל ביום ראשון (כלומר 13 באדר נופל בשבת), אי אפשר לדחות את הצום ליום ראשון כי אז זה פורים, וגם אי אפשר לצום בשבת. לכן מקדימים את התענית ליום חמישי ה-11 באדר. זה החריג היחיד של צום שמקדימים אותו במקום לדחות אותו.
10 בטבת הוא הצום היחיד שלעולם אינו נדחה. גם אם הוא יוצא ביום שישי, צמים בו ביום שישי עצמו - והוא הצום היחיד שיכול לחול ביום שישי בלוח שלנו. הטעם: הביטוי "בעצם היום הזה" שנכתב על ידי יחזקאל הנביא (יחזקאל כ״ד ב׳) לעניין תחילת המצור על ירושלים מלמד שאין לדחותו, וגם פוסקים שמדובר בחומרא של מסירת המידע אל הגולה. בלוח הקבוע שלנו 10 בטבת לעולם אינו יוצא בשבת, ולכן השאלה של דחיה משבת אינה מתעוררת.
פטורים והקלות - חולים, מעוברות ומיניקות
בארבעת הצומות הקלים, השו״ע באו״ח תק״נ ס״א פוסק שעוברות ומיניקות פטורות מן הצום, ואינן צריכות להחמיר על עצמן. הרמ״א מוסיף שהמנהג להחמיר אם אין להן צער גדול, אבל אם מצטערות אינן צריכות להתענות. בתשעה באב, לעומת זאת, גם עוברות ומיניקות חייבות להתענות, אלא אם כן יש להן חולשה ממשית (שו״ע תקנ״ד ס״ה).
חולה - אפילו אין בו סכנה - פטור מארבעת הצומות הקלים, אך עליו להימנע ממאכלי תענוג ולאכול רק מה שצריך לרפואתו. בתשעה באב חולה שאין בו סכנה צריך להתענות אם הוא יכול, ואם קשה לו ישאל מורה הוראה. חולה שיש בו סכנה ממש פטור גם מתשעה באב ואף חייב לאכול. ילדים מתחת לגיל מצוות (12 לבת, 13 לבן) פטורים לחלוטין, אך נהוג לחנכם משעה שמבינים את עניין האבלות לפי כוחם.
נטילת תרופות בצום: לכתחילה נוטלים בלי מים, ואם אי אפשר נוטלים עם מעט מים פגומים (שמרו לפני הצום עם מעט סבון או מלח שיפגמו טעמם). שתיית מים ממש אסורה בצום, גם בכמות מועטה, חוץ מחולה לפי הוראת רופא ופוסק.
תשעה באב נדחה - דינים מיוחדים
כש-9 באב חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון 10 באב. בשבת עצמה אוכלים ושותים כרגיל אפילו בסעודה השלישית, ומותר לאכול בשר ולשתות יין - אין שום סימן אבלות בשבת. הצום מתחיל בצאת השבת (אחרי "ברוך המבדיל בין קודש לחול"), ונמשך 25 שעות עד צאת הכוכבים של מוצאי 10 באב.
בתשעה באב נדחה יש כמה הקלות לעומת תשעה באב רגיל: בעל ברית (אבי הבן, סנדק והמוהל) רשאי להתרחץ ולהחליף בגדים אחר חצות היום ואינו צריך להשלים את הצום, ועושים את הברית מיד אחרי תפילת מנחה. כמו כן, מאחר שזהו צום דחוי, יש פוסקים המקלים יותר בחולה ובמצטער.
הבדלה במוצאי שבת שהיא ערב הצום נעשית רק על נר ("בורא מאורי האש"), בלי כוס יין ובלי בשמים. ההבדלה על הכוס נעשית במוצאי הצום עצמו, ביום ראשון בלילה, על יין או מיץ ענבים. אם אין מי שיכול לשתות, מבדילים על חמר מדינה.